גזר דין בתיק ת"פ 468/04

1.         הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בשלוש עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 ובעבירה אחת של החזקת סמים לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים. המדובר בארבעה אישומים המתייחסים לעבירות שבוצעו בשנת 2004. האישום החמור שבהם הוא מיום 29.11.04, אשר הוביל למעצרו של הנאשם (אישום מס' 1). על-פי האמור באישום זה, החזיק הנאשם, יחד עם אחר, ברכב, שק ובו סם מסוג קנבוס במשקל כולל של כ-17 ק"ג נטו וסוליית חשיש במשקל של 196.30 גרם ברוטו. שתי העבירות הנוספות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית מתייחסות להחזקת סם מסוג קנבוס בביתו של הנאשם במשקל של 440 גר' נטו (אישום מס' 4) ובמשקל של 69.72 גרם + 3.15 גרם (אישום מס' 3).

2.         שותפו של הנאשם לאישום העיקרי נדון, במסגרת הסדר טיעון, לעונש של 17 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי, לאחר שצירף תיק נוסף של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. המדובר בבחור צעיר בן 22, ללא עבר פלילי.

3.         הנאשם הוא אדם בן 40 שלחובתו הרשעות קודמות רבות. עיון בגיליון הרישום הפלילי של הנאשם מעלה, כי הוא החל לצאת ולבוא בשערי בתי המשפט בשנת 1983, עוד בהיותו קטין. לכתחילה עבר עבירות נגד הרכוש, ואולם החל משנת 1993 ביצע הנאשם גם עבירות רבות על פקודת הסמים המסוכנים, ובהן עבירות של החזקה שלא לצריכה עצמית וסחר בסמים. בגין עבירות אלה ריצה הנאשם עונשי מאסר רבים. כך, למשל, בשנת 1997 נדון לעונש של 18 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות סמים; בשנת 2000 נדון לעונש מאסר בפועל של 24 חודשי מאסר בגין עבירות סמים, ובשנת 2001 נדון לעונש מאסר בפועל של 10 חודשים בגין עבירות דומות.

4.         שירות המבחן התבקש לערוך תסקיר אודות הנאשם. התסקיר הראשון נערך ביום 6.7.05 ונאמר בו, כי הנאשם הוא אדם מבוגר, נשוי ואב לילד בן שנתיים וחצי, הסובל מהתמכרות ארוכת שנים לסמים קשים. הנאשם גדל במשפחה רב בעייתית ומורכבת, ובמהלך חייו שולב במספר מסגרות לימוד רגילות ופנימייתיות. הנאשם קיבל פטור משירות צבאי לאחר ביצוע עבירות נפקדות ועריקות, ולאחר מכן עסק בעבודות מזדמנות, בעיקר במכירה בשווקים. הנאשם מוכר לשירות המבחן מאז היה קטין, ובעבר היה בטיפול שירות המבחן בניסיונות שיקום וגמילה חוזרים. שירות המבחן סבר, כי בשלב הנוכחי של חייו הנאשם בשל להתחיל בהליך גמילה רציני. עובר לביצוע העבירה האחרונה מחודש נובמבר 2004, היה הנאשם בקשר עם עובדת שכונתית באזור מגוריו ואף נקבע לו תאריך לפגישה ראשונית לצורך קבלתו לקהילה הטיפולית "זוהרים". גם העובד הסוציאלי בבית המעצר התרשם, כי הנאשם בשל היום יותר מתמיד להליך של שיקום וגמילה. הנאשם אף מסר בדיקות שתן נקיות מסמים. על יסוד כל אלה, סבר שירות המבחן, כי יש מקום לבחון בשלב הנוכחי אפשרות לשבץ את הנאשם בהליך גמילה בקהילה טיפולית מחוץ לכותלי בית הסוהר.

בתאריך 1.8.05, בהחלטה מפורטת שניתנה בענין זה, קיבלתי את המלצת שירות המבחן והוריתי על יציאתו של הנאשם לבדיקות רפואיות ולראיון בקהילה הטיפולית "זוהרים". בתאריך 15.11.05 ערך שירות המבחן תסקיר משלים סופי אודות הנאשם. על-פי האמור בתסקיר זה כל הניסיונות לשבץ את הנאשם בקהילה טיפולית נכשלו. כך, בקהילה הטיפולית "זוהרים" סרבו לקבל את הנאשם בשל כך שהוא סובל מקוצר נשימה ומאסטמה, ובקהילה האמורה נדרשים המטופלים לעבוד במפעל לאבקות. בקשתו של הנאשם להתקבל לקהילה הטיפולית "אילנות" נדחתה לנוכח ההתרשמות כי הנאשם חסר מוטיבציה וכוחות להשתלב במקום. עוד נמסר בתסקיר, כי לאחרונה התברר שהנאשם חולה בדלקת כבד (הפטיטיס), הנגרמת על-ידי נגיף מסוג C. סופו של דבר, לנוכח כל האמור לעיל, לא יכול היה שירות המבחן לבוא בהמלצה שיקומית כלשהי בנוגע לנאשם.

5.         בתאריך 11.12.05 נשמעו טיעוני הצדדים לעונש.

ב"כ המאשימה טענה, כי העונש הראוי בגין העבירות בהן הורשע הנאשם הוא מאסר בפועל למשך מספר שנים ומאסר על תנאי. עונש זה נגזר הן מחומרת העבירות שביצע, ובראשן העבירה המתייחסת להחזקת כמות גדולה של 17 ק"ג קנבוס, והן מעברו המכביד הכולל הרשעות רבות בעבירות סמים. הנאשם אף ריצה עונשי מאסר בגין עבירות דומות, ואולם אלה לא הרתיעו אותו לשוב ולעסוק בסמים. הוא הדין בעונש מאסר על תנאי למשך ששה חודשים, התלוי ועומד נגדו, אשר הפעלתו התבקשה באופן מצטבר.

ב"כ הנאשם טענה, כי יש להביא בחשבון כשיקולים עיקריים בקביעת העונש, הן את השיקול בדבר אחידות הענישה, לפיו יש לתת משקל של ממש לכך כי על שותפו של הנאשם לאישום העיקרי נגזר עונש מאסר בפועל למשך 17 חודשים, כאשר אף הוא צירף תיק נוסף של החזקה שלא לצריכה עצמית, והן את העובדה כי הנאשם הביע נכונות כנה ורצינית לעבור הליך גמילה ולהשתקם, ודרך השיקום לא צלחה מסיבות אובייקטיביות, שאינן קשורות לנאשם.

הנאשם עצמו שטח בפני בית המשפט, בעל פה ובכתב, את נסיבות חייו הקשות, אשר גרמו לו לחבור לחברה עבריינית ולצרוך סמים. הוא סיפר, כי אמו ואחותו, שהיו אהובות עליו במיוחד, נפטרו בטרם עת.  הנאשם תיאר את נסיונותיו להיגמל מן השימוש בסם ואמר, כי מאז שנעצר, לפני כשנה, הפסיק להשתמש בסמים. הנאשם הביע את תקוותו להשתחרר מן המאסר בקרוב ולחזור לחיק המשפחה שהקים לאחרונה - אשתו ובנו בן השנתיים וחצי.

6.         גזירת עונשו של הנאשם אינה מלאכה קלה.

מחד גיסא, העבירות בהן הורשע הן עבירות חמורות המעידות על מעורבות עמוקה בעולם הסמים ויכולת גישה גם לכמויות גדולות מאוד של סם: "הפסיקה חזרה והדגישה את החומרה היתרה הטמונה בעבירות סמים ואת הצורך במדיניות ענישה מחמירה, אשר מטרתה להילחם בנגע זה ולהקטין את ממדיו. אכן, 'החברה בישראל שמה לה למטרה להדביר את נגע הסמים, ולבתי המשפט תפקיד ראשון במעלה להבטיח שיעד זה יושג, ולא יהווה משאלת לב בלבד' (ע"פ 2649/00 ישראל נ' מדינת ישראל (לא פורסם))" (ע"פ 7376/02 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(4) 558, 568). לחובתו של הנאשם עומדות גם הרשעותיו הקודמות בעבירות דומות וקיומו של מאסר על תנאי בר הפעלה. כפי שנאמר לעיל, הנאשם ריצה בעבר עונשי מאסר בגין עבירות דומות, ואולם אלה לא הרתיעו אותו מלשוב ולשלוח ידו בעבירות סמים. הנאשם הוא בן 40, ונראה כי מעולם לא ניהל אורח חיים נורמטיבי. מאז היה נער, הוא יוצא ובא בשערי בתי המשפט ובתי הסוהר.

מאידך גיסא, ניתן להתרשם כי הנאשם התעייף מאורח החיים העברייני והוא מבקש בכל מאודו להשתקם ולהיגמל מן השימוש בסמים. לנאשם הסטוריה אישית קשה, ונראה כי לא חווה רגעי נחת רבים בחייו. אף שירות המבחן, המכיר את הנאשם שנים רבות, התרשם כי חל בנאשם שינוי אשר יכול לשמש מנוף לשיקום. לצער הכל, לא עלה בידי הנאשם להתקבל לאחד ממוסדות הגמילה מחוץ לכותלי בית הסוהר, בעיקר מסיבות שאינן תלויות בו, ובהן מצב בריאותו הרעוע. יתכן, אפוא, כי לאחר שנים כה רבות של התמכרות לסמים וביצוע עבירות, הנאשם איחר את רכבת השיקום. עוד יש לתת את הדעת לעובדה, כי על שותפו של הנאשם לאישום המרכזי (הנאשם מס' 2) הוטל עונש מאסר בפועל של 17 חודשים. נאשם זה צירף תיק נוסף של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. אמנם, המדובר בבחור צעיר בן 22, ללא עבר פלילי, אך גם בהינתן ההבדל בין שני הנאשמים, מבחינת האישומים והעבר הפלילי, על העונש שיוטל על הנאשם לשקף גם את ההיבטים המשותפים לשני הנאשמים. אזכיר, כי "עקרון אחידות הענישה אינו עיקרון שיש למוד אותו במאוזנים אלקטרוניים. עקרון אחידות הענישה הינו עקרון בנו של השכל הישר והצדק, שמורשעים בדינם לא ישאו בעונשים שונים מקום שהורשעו באותן נסיבות בשעה שהרקע האישי של כל אחד מהם שווה לרקע האישי של חברו" (ע"פ 5268/03 ברוך אהרונוביץ' נ' מדינת ישראל, תק-על
2004(1), 331). אך מובן, כי כאשר ניצבים בפנינו נאשמים שהורשעו כשותפים לאותה עבירה, אשר נתוניהם האישיים שונים, יש לשקול זאת בעת גזירת עונשם.

ב"כ הצדדים הציגו לעיוני פסקי דין הכוללים גזרי דין שניתנו בגין עבירות דומות. טווח הענישה הוא גדול, וכמובן, יש "לתפור" את החליפה העונשית לפי מידותיו של כל נאשם ונאשם.

7.         לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות הענין ולשיקולי הענישה, לחומרה ולקולא, כפי שפורט לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

(א)        מאסר בפועל למשך 24 חודשים שיימנה מיום מעצרו (29.11.04).

(ב)        מאסר על תנאי למשך שמונה חודשים, והתנאי הוא שתוך שלוש שנים מיום שישתחרר מן המאסר לא יעבור הנאשם עבירה על פקודת הסמים המסוכנים, להוציא החזקה וכלים לשימוש עצמי.

(ג)         אני מפעילה את המאסר על תנאי למשך שישה חודשים, שהוטל על הנאשם בת"פ 6675/01 של בית משפט השלום בבאר שבע, כך שארבעה חודשים ממנו יצטברו לעונש שהוטל על הנאשם עתה וחודשיים ירוצו בחופף. באופן זה יהא על הנאשם לרצות תקופת מאסר כוללת של 28 חודשים.

שלושה מכשירי הפלאפון אשר שימשו לביצוע העבירה - יחולטו.